המדרש בתחילת פרשתנו על המילים "אמור אל הכהנים" אומר שיש הבדל בין אמירה של הקב"ה לאמירה של מלך בשר ודם
אמרות של מלך בשר ודם אינן אמרות טהורות. כשהמלך נכנס למדינה ושמח ומתרגש על שבני המדינה משבחים ומקלסין אותו, הוא מבטיח להם כל מיני הבטחות טובות.
אבל למחרת בבוקר הוא לא קם מהשינה. מת.
איפה הוא ? ואיפה הבטחותיו ?
אבל אמרותיו של הקב"ה הם אמרות טהורות "וה' אלוקים אמת" שהוא אלוקים חיים ומלך עולם.
בהמשך המדרש מדבר באריכות על חומר העניין של לשון הרע ושהוא הורג שלושה :
האומרו
המקבלו
ומי שזה נאמר עליו
נשאלת השאלה :
למה נענש זה שלשון הרע נאמר עליו ? במה הוא אשם שאותם שנַים החליטו זה לדבר עליו וזה לקבל את הלשון הרע ?
אחד התשובות לדבר, זה, שלא מדובר ב עונש אלא ב תוצאה
"דיבור" מביא דברים מהעלם לגילוי.
לפני הדיבור הדבר היה בהעלם. וכאשר דיברו הוציאו את הדבר החוצה לגילוי.
לפני שהשניים דיברו את הלשון הרע על השלישי, הרע אצלו היה מוחבא, נעלם, פאסיבי.
כאשר דיברו את הרע שלו, גילו אותו, העירו אותו, הפכו אותו לאקטיבי. גרמו לו להיות רע 😔.
ידוע הכלל ש"מרובה מדה טובה ממידת פורענות"
ממילא מבינים שאם בדיבור רע על הזולת, מגלים את הרע אצלו וגורמים לו להיות חלילה יותר רע (ולכן יש להימנע מזה כעניין הכי חמור)
הרי כאשר מדברים טוב על יהודי, מגלים אצלו את הטוב שבו, הופכים אותו לאקטיבי, וגורמים לו להיות יותר טוב.
שזה דבר מדהים. אדם פה בחדרה, יכול להשפיע על יהודי שנמצא בקצה העולם (ועל כל אחד, בכל מקום), באמצעות שלדבֵּר על התכונות הטובות שיש לו, על הכח שיש בו להתגבר על ההתמודדויות שלו בתורה ובמצוות, ועל הטוב הפוטנציאלי שלו
ואז אותו אחד בקצה העולם פתאום מתנהג אחרת ! מוסיף בלימוד התורה, ומתחזק ומהדר בקיום המצוות
שווה להשקיע בזה !
שבת שלום !
הרב משה דוב ברוד