למרות שבדרך כלל נראה שטובת הרוב גוברת, בפרשה שלנו אנחנו רואים שהרוב מפסיד משהו בשביל טובת המיעוט
בתלונה של עם ישראל שהם זוכרים את הדברים הטעימים שהיו להם במצרים : … "אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (פרשת בהעלותך פרק י"א פסוק ה')
התלונה שלהם היתה שבעצם מדובר במאכלים מצוינים עבורם, ולמרות זאת בַּמַן הם לא טעמו טעמים אלו, בגלל שהטעמים האלה קשים למניקות.
כלומר עם ישראל כולו. כל הגברים + כלל ציבור הנשים שאינן מניקות, הפסידו את הטעם של מאכלים אלו בגלל המניקות.
למה באמת ?
לפי רבי שמעון זה בגלל שעם ישראל כולו הוא מציאות אחת, וכל מעשה של כל אחד מאיתנו משפיע על כלל העם, ובשביל שלא יהיה מצב שעם ישראל נהנה באכילת מאכלים אלו, והמניקות רואות את זה ויתאוו גם כן לאכול וכו' , לכן, בשביל למנוע חשש ואפילו חשש דחשש שהמניקות יאכלו וזה יגרום נזק, לכן עם ישראל כולו לא זכה למאכלים אלו.
איזה מסר אדיר ועצום יש לנו כאן :
שווה אפילו להשקיע מאמצים כבירים ולוותר על הנוחות והטובה האישית, בשביל לשמור על יהודי שני מסבל ונזק.
ואם זה כך בגשמיות, על אחת כמה וכמה ברוחניות שהיא העיקר.
שבת שלום !
הרב משה דוב ברוד
בית חב"ד שכונת האוצר