דבר תורה לשבת פרשת קֹרח #8
איש רציני עם זקן ארוך, תלמיד חכם גדול, שיתבונן ויכוון את הכוונות של תפילין על פי הסוד, אבל בפועל לא יניח תפילין, לא קיים את המצווה.
לעומתו נער צעיר וקל דעת, לא מבין מה זה תפילין ולמה להניח אותם, אבל חב"דניק בדוכן הציע לו להניח והוא הסכים. הוא קיים את המצווה!
כי "המעשה הוא העיקר". לבצע בפועל את המעשה זה העיקר.
כאשר קֹרח שמע את זה, הוא טען למשה רבינו "כל העדה כולם קדושים … ומדוע תתנשאו על קהל ה'"
גם קֹרח ידע שמשה רבינו נמצא בדרגה גבוהה מכולם, אבל הטענה שלו היתה שדרגה גבוהה תופסת ורלוונטית רק בלימוד התורה, ובעולמות רוחניים.
אבל אם העיקר זה לעשות, אז אין שום הבדל בעשיה בין הגדול שבגדולים לפּחוּת שבפחותים. שניהם עושים אותו דבר. אותו מעשה.
למרות שזה נכון שהמעשה הוא העיקר, זה אבל רק ה עיקר ולא הכל
כי בנוסף לעצם עשיית המעשה, צריך גם שהמעשה יהיה מאיר וטוב, ומאיר וטוב כבר תלוי בדרגת היהודי מקיים המצווה.
אמנם את קיום המצווה מקיימים בעצם העשיה גם מי שאין לו מושג מה הוא עושה.
אבל אם המצווה נעשית בלי כוונה, או עם כוונה לשם השגת כבוד או אינטרס, אז אמנם קיימו את המצווה, אבל היא לא מאירה.
כמו יהלום ששקוע בבוץ. גם שם הוא יהלום, אבל הוא לא מבהיק ומאיר. הוא חשוך.
ובקיום מעשה המצוות שיהיו מעשים טובים ומאירים, בזה משה רבינו נמצא בדרגה גבוהה מאוד. אכן מעל כולם. מלך.
זה לימוד חשוב לכולנו על שני הצדדים :
מצד אחד "המעשה הוא העיקר". יש לקיים את המצוות בפועל, ועבודה רוחנית בלבד לא פועלת.
מצד שני לא להסתפק בקיום המצווה ללא כוונה או עם כוונה פגומה, אלא ללמוד חסידות ולכוון כך שהמצוות יאירו.
שבת שלום ומבורך
הרב משה דוב ברוד
בית חב"ד שכונת האוצר