מאמרי דעה בעניינים העומדים על הפרק,
בפרט בנושאי שלימות הארץ וביטחון יושביה

השמאל אינו הכתובת

אנחנו נמצאים במצב מאוד בעייתי במלחמה בעזה.

נראה שמקבלי ההחלטות שכחו או התעמעם אצלם הטבח המחריד על כל זוועותיו של שמחת תורה, ומה שראינו בשבוע שאחרי תחילת המלחמה בצפון עזה, כאילו כבר לא אפשרי בעיניהם בדרום עזה

בצפון עזה לא היה צורך בפינוי האזרחים לפני הכניסה, ולא עיכבו את הצבא חודשיים ועוד, בשביל מציאת פתרונות עבור האוכלוסיה האזרחית. פשוט נכנסנו, מתחיל בהפצצות יומם ולילה מהאויר, ואחר כך כניסה קרקעית על מנת לכבוש עד הסוף ולטהר את השטח לגמרי

עכשיו הצבא יושב וממתין. צריך אישור מחמאס, ואישור קטאר, ואישור ממצרים, ואישור מאירופה, ואישור מארה"ב. רשימה חלקית

מה השתנה בצורך לכבוש את צפון עזה + לחסל את חמאס + לשחרר את החטופים ? כלום לא השתנה. הצורך אותו צורך.

אם השתנה משהו , זה שהראש של מקבלי ההחלטות בממשלה השתנה, ומפאת כבודם אסתפק במילה "השתנה" וזהו

***

יש טועים שבאים בביקורת ותלונות אל השמאל והפגנותיו. אותם מתלוננים מאשימים במצב את המפגינים.

לדידם, זה שהצבא עמד מלכת, ולא משלים את משימתו זה בגלל אותם שטופי מוח שלא משנה מה ההתרחשויות במציאות, הם רוצים להמשיך ולגדל את הנחש הארסי הטרוריסטי הערבי צמוד אליהם. לתת לו בית, להגדיל לו את המרחבים, ולאפשר לו לשוב להכיש בנו ר"ל

ובכן, באים הטוענים ושופכים עליהם את כל תיסכוליהם. אם רק האג'נדה שלכם היתה מתכתבת עם המציאות. אם רק הייתם נוהגים כאנשים שפויים שמפיקים לקחים בריאים, הצבא כבר מזמן היה כובש את רפיח, משחרר את החטופים, ומוחק את חמאס, והיינו חוזרים להפריח את שממת הגוש קטיף ורצועת עזה.

אבל המתלוננים מפנים את התלונות למקום לא נכון ולא רלוונטי. השמאל ומפגיניו אינם בין מקבלי ההחלטות. הם לא נמצאים בממשלה ולא מנהלים את המלחמה. הם לא קבעו בהתחלה שצה"ל יכבוש את צפון ומרכז הרצועה, והם לא קובעים עכשיו שקושרים לצה"ל את הידים ולא מאשרים לו לסיים את הכיבוש.

יש כתובת, והכתובת היא ממשלת ישראל. היא האשמה בכך שהדברים תקועים ואליה יש להפנות את כל התיסכול. עליה יש להפעיל לחץ אטומי שלא יעלה על הדעת מה שאנחנו עדיין לא בתוך רפיח, ועדיין מדברים דיבוריים הומניים על אוכלוסיית האויב ולא כובשים את דרום הרצועה וציר ההברחות פילדלפי.

יתירה מזו : בתחילת המלחמה לא היה פוצה פה ומצפצף. כולם כולל השמאל ומפגיניו ישבו בשקט ואיפשרו לממשלה להתקדם למרות אלפי העזתים ההרוגים ואי הוודאות מהחטופים וכו'.

לא היו הפגנות, ולא היתה ביקורת, כי כולם הסכימו.

רק כשהממשלה התחילה בעצמה לגמגם, והיתה הפסקת האש כחלק מהעיסקה של הכניעה לחמאס בשביל שיחרור חלק מהחטופים, רק אז ובאופן גובר והולך השמאל נזכר על הצורך המדיני והמוסרי ושאר רעיונותיו המסוכנים

אז את החיצים והלחצים יש להפנות לממשלה, ואת החיזוק הרוחני שהוא העיקר יש להביא לכל העם בלי הבדל בין ימין ושמאל, כי שם זה המפתח האמיתי לניצחון המוחלט, ולסיום הגלות כולה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש !

משה דוב ברוד