בעשור האחרון, הממשלה המטכ"ל והמערכת המשפטית הצבאית, יצרו פחד אצל חיילי צה"ל להשתמש בנשק מול אויב
בגלל פחד מהעולם, מ"מה יאמרו" , המציאו רעיון של להרוג באויב כמה שפחות
קודם לוודא שהאויב אכן מתכוון להרוג אותנו, ומתכוון אלינו באמת,
אחר כך לוודא שהוא נמצא ב"מרחב סטרילי" ואין מסביבו "חפים מפשע" שחלילה ייפגעו,
אחר כך לאיים עליו שלא יעיז,
ואז אם הוא לא שומע, לירות באויר, או לכיוון הרגליים שלו,
ואם הוא כבר שוכב על הריצפה לכאורה "מנוטרל" אסור להתעסק איתו.
כולנו זוכרים את המאסר המתוקשר של החייל הגיבור אלאור עזריה, שעשה את המעשה הנכון ווידא הריגת המחבל, והדברים המתלהמים של שר הביטחון דאז ושל אחרים נגדו
(אגב, רץ לאחרונה ברשתות המשפט הכל כך נכון וצודק וחכם, שאותו מחבל שנורה על ידי אלאור, לא ישוחרר בעיסקת הכניעה. כי הוא מת)…
בעקבות המוסריות הצדקנית שקרית מזוייפת הנ"ל ראינו מראות מזעזעים פעם אחרי פעם של חיילים בורחים !!!
חיילי צה"ל הגיבורים שמסוגלים בס"ד להכניע ולהכריע מדינות גדולות בששה ימים, פתאום נאלצים בגלל פחדנות של הממשלה ושיתוף פעולה של המטכ"ל (או להיפך) לברוח מפני קומץ נערים או אספסוף שזורק עליהם אבנים, במקום לירות בהם למוות ולעולם לא יעיזו יותר להתעסק איתנו
והאויב רואה את הדברים, הוא לא טיפש, והוא מנצל את זה עד תום …
ועוד , אנחנו במעשים כאלה ובמראות שכאלה משדרים חולשה איומה ונוראה מול האויב, אז הוא מתעודד מאוד שהוא חזק וגיבור ויכול לנו
אנחנו ממש כמעט אקטיבית מזמינים את המחבלים להגביר את ההתגרות בנו, את התקיפות נגדנו, ואת הניסיון "לעשות פעולות גדולות" כמו שנעשה בשמחת תורה על ידי העזתים ימ"ש
במובן הזה, לפחות בחודשי המלחמה הראשונים ראינו שינוי לטובה, שהממשלה והצבא איפשרו להרוג בעזה כמעט בלי הגבלות ומחסומים כדי לכבוש ולנקות שטחים
לצערנו, בהמשך, ובטח עכשיו, כבר קצת מתחילים לחזור לאותם אג'נדות מסוכנות ביותר המסכנות את חיילינו ואת כולנו